Ymarket

הנה היא מגיעה.
מרגישים אותה? רואים אותה? היא אוטוטוטו כבר כאן. אנקת גבהים. הפחד המשתק כשאתה מטפס גבוה מאוד ומביט פתאום למטה. צובט את הבטן, משטיח אותה ומצמיד אותה לגב. כמעט ורטיגו. רק שלא ליפול.
הבורסה של תל אביב קרובה מאוד לשיא כל הזמנים. מי היה מאמין – שנה וקצת אחרי המשבר. איזה זינוק מטאורי.
בקרוב יתחילו העתונים לשאול: למה הציבור לא יוצא? או למה המשקיעים הזרים לא יוצאים? או להיפך, יתחילו להגיד: הנה משקיעים זרים מוכרים מניות גדולות בשוק. עוד רגע תגיע הירידה.
הירידה יכולה להגיע. הפוגה בעליות זה דבר בריא.
אבל, ואני – פסימיסט מושבע – לא רואה כרגע צרות בשוק. לא היפוך מגמה. אסביר מיד מדוע. וכמובן, שאשאיר לי פתח מילוט (כדי שלא תאשימו אותי אחר כך בניפוח בועות).

הפחד שהנה עוד רגע הבורסה נופלת מזכיר לי את סטיב פורבס. (מלקולם סטיבנסון פורבס) שציטט את מלקולם האבא ואמר: "השוק עולה במעלה החששות ויורד במורד הציפיות". כלומר, כשהשוק שורי ומטפס כולם מפחדים, כל הזמן חוששים שהנה עוד רגע זה ייגמר. החגיגה תסתיים. אף אחד לא יודע מתי הרגע הזה יגיע, אם היום או בעוד שנה או שנתיים. אבל הפחד הוא אנושי וטבעי, וכשזה מגיע לפחדים טבעיים, אין כמו עתונות כדי לשחק עליה. ככה היא מוכרת יותר.

אבל כשהשוק הפוך, כולם בדיכי, אף אחד לא רואה סממנים חיוביים, אומרים רבים: תראו עוד רגע זה מתהפך, הנה המחיר כבר מאוד זול (ושבוע אחר כך הוא הרבה יותר זול). מי שזוכר את השנה המופלאה: אוקטובר 2000 עד נובמבר 2001, יכול להבין על מה מדובר. שני שווקים דוביים אחד אחרי השני שהתמזגו ביחד. דיכאון קליני למשקיעים.

80 מיליון שקל מחזור יומי בבורסה של תל אביב (בשלהיי הדיכי של 2002, בשיא האינתיפדה). כל הדרך למטה של המניות בנאסדק, כולם אמרו כמה הן נהיות זולות ואטרקטיביות. צ'ק פוינט היתה ב-200 דולר, ועכשיו היא 120 דולר. מה לא שווה? מה היום היא ב-80 דולר, היא כבר היתה 200 דולר, עוד רגע תחזור לשם. לא שווה? וכך הלאה.

אז הנה הסיבות למה הפסגה המתקרבת היא אולי לא האחרונה:

1. אין פה בועה. השוק הישראלי בולט לחיוב על פני אחיו בעולם. פעם בשישים שנה גם לנו מגיע. רוצים אינדיקציה? עוצמת השקל. כשכולם נלחמים להחליש את השקל, אפשר להבין עד כמה הוא חזק. עד כמה הכלכלה חזקה.

2. מצאו פה גז. ההשלכות של קידוח תמר עוד לא מובנות לכל המשקיעים כאן. אבל בעצם הן מבטלות את התלות של ישראל במקורות אנרגיה זרים. זהו מאגר מאלוהים. זהו משהו שמיימי. הוא יוזיל את החשמל בכל המשק, יגדיל את הכנסות המדינה ממיסים – על שום פעילות יצרנית. זכינו בלוטו ביג-טיים. מי שעוד לא הבין את זה, יכול להסתכל על הבורסה. כל חברה יצרנית במשק קיבלה צ'ופצ'יק של רווח גולמי. ועל כלום. היא לא היתה צריכה להתייעל, לפטר עובדים, ואפילו לעשות הגנות מט"ח. ככה, כמו אוויר, היא קיבלה הפחתה בתשומות. מעולה, לא?

3. גם לצרכן הישראלי יש ארנק. תמיד הסתכלו פה על הצרכן האמריקני, כמו כל העולם. הקטר של כל הכלכלות. אבל ברמה המקומית, יש חשיבות לצריכה שלנו. זה מספיק כדי לתדלק חלק מהחברות בבורסה. הישראלי קונה דירות, בקניונים, מייבא לעצמו סחורות יקרות. את הקופון לחגיגה גוזרים גם בבורסה.

מה יכול להשתבש? הרבה דברים. כמו תמיד, האירנים – מלחמה רבת טילים תהרוס הרבה דברים. הטיפשות של ההנהלות היא גם גורם שצריך להביא בחשבון. יש הנהלות טיפשות שעושות טעויות גדולות, זה עולה לפעמים למשקיעים בהרבה כסף. וכמובן, משבר כלכלי מיובא מחו"ל/קריסות של בורסות בעולם, דבר שיפגע קשות בייצוא וישליך מיידית על הבורסה.

בקיצור, אני אישית לא מתרגש. אז כשיגיעו כותרות העתונים, הזכרו בפורבס. חישבו על החששות, התנתקו מהם, ושאלו עצמכם – בינתיים – איפה כדאי לנו להיות?