לא טרגדיה – פארסה / חזי שטרנליכט
עוד רגע נוכל להזכר במשפט של קרל מרקס: ההיסטוריה חוזרת על עצמה – פעם כטרגדיה ופעם כפארסה. פעם אחת כליהמן בראדרס ופעם נוספת קרסה כלכלת יוון. שני מקרים עם קווי דימיון ותוצאות שנראות דומות – אבל רק על פני השטח. המקרה הראשון היה הטרגדיה האמיתית. המקרה החדש הולך והופך לפארסה. ההשפעות שלו יהיו מוגבלות לתוך הגוף המקרטע שנקרא האיחוד האירופאי.
קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן בראדרס מוטטה את משחק הפרמידה ששיחק העולם המערבי עם עצמו. משחק שבו משקי הבית הפרטיים קנו נדל"ן במינוף, עולם הפיננסים מינף אותו ומכר אותו מיד ליד, הימר נגדו, והכל התנפח והתפוצץ. זה היה האסון שממנו מנסות כלכלות המערב להחלץ.
הסיפור של יוון הוא מי שבילף לעצמו את כל הדרך לתוך האיחוד האירופאי, וחשב שאת תוצאות המשבר הזה אפשר לסיים עם קצת "שקרים עצמיים" כמו תמיד. זה כבר לא עובד ככה. יוון שיקרה לעצמה, שיקרה לאיחוד, האיחוד שיקר לעצמו, היא הבטיחה הבטחות חסרות כיסוי, הוא קיבל אותן וצירף אותה.
גם בספרד התנפחה בועת נדל"ן מפלצתית. אבל בעוד שארה"ב לא שיקרה לעצמה על הצורך בסיוע ובעבודה קשה כדי לצאת ממנו, בספרד מצטייר כעת – שהזמן שעבר מאז להמן בראדרס, עבר בניסיונות "להתחמק" מטיפול במה שנעלם: הערך המפלצתי של בועת הנדל"ן.
הממשלות של האיחוד האירופאי לא מסוגלות להתאחד לפעולה משמעותית משותפת. הבנק המרכזי מנומנם וחסר מנהיגות. הוא לא רוצה לקנות אג"ח או לייצר תשתית אמיתית לטיפול במשבר. ההכרזה היום על קרן הסיוע היא המוצא האחרון. אבל גם אם זו לא תקרה, הקריסה של האיחוד תהיה לתוך עצמו.
יש כלכלות אחרות בעולם. במזרח הרחוק, במזרח התיכון. רוסיה. אמריקה הלטינית. אירופה זה לא הכל. בטח שלא אמריקה. ההכרזה של ראשי האיחוד האירופאי שתגיע במהלך היום חייבת לבלום את ההיסטריה. והיא תעשה זאת אם תצליח לייצר תקווה.
